ביום 7.2.2017 ניתן פסק דין של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי תל-אביב (השופטת ד. קרת-מאיר) בנוגע לסכסוך בעלי מניות בחברה פרטית העוסקת בשילוב פתרונות תוכנה בהליכים עסקיים (תא (ת”א) 16585-12-14 דוד רייכמן נ’ יואל אולנסקי (פורסם בנבו, מיום 7.2.2017)).
בית המשפט נדרש לבחון את טענת קיפוח המיעוט, לפי סעיף 191 לחוק החברות.
בפסק הדין חזר בית המשפט על מושכלות היסוד ביחס סכסוך בעלי מניות בחברה, לפיהם, המונח “קיפוח” אינו מוגדר בחוק והתפישה הרווחת היא שמדובר בעילה רחבה אשר גבולותיה גמישים, כאשר ההלכה הפסוקה קבעה כי קיפוח מתקיים כאשר המשאבים בחברה מחולקים בצורה בלתי הוגנת בין בעלי השליטה בחברה לבין בעלי מניות מיעוט בה, או במקרים בהם נפגעות הציפיות הלגיטימיות של הצדדים.
הציפיות הלגיטימיות של הצדדים נבחנות בכל מקרה לגופו, בשים לב לנסיבותיו. כך, בין היתר, יש להתחשב באופי החברה שכן זה עשוי להשפיע על הציפיות הלגיטימיות של בעלי המניות ובתוך כך על השאלה האם התקיים קיפוח.
בחברת מעטים למשל, שהיא למעשה מעין שותפות, קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה ולהשפעה על קבלת החלטות במסגרתה. נעיר כי בשל כך נהוג לעיתים לכנות את המאבקים הללו כסכסוכים בין שותפים, הגם שכאמור מדובר בהתאגדות שנעשית באמצעות חברה.
נקדים ונציין כי במסגרת הספר של עורכי הדין החתומים מטה “מאבק בעלי מניות עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית” ניתנת סקירה מקיפה של מגוון הנסיבות אשר בהתקיימן בית המשפט יקבע כי התנהלות של בעל מניות כלפי חברו הינה מקפחת.
באותו פסק דין, בחן בית המשפט שורה של אירועים שונים, כאשר רק ביחס לחלק מצומצם מהן נקבע כי הם אכן מקפחים, כך למשל בית המשפט קבע שצירופו של בעל מניות חדש כדירקטור בחברה לא נתקבלה ברוב הנדרש ולכן החלטות הדירקטוריון לאחר צירוף הדירקטור בחדש הינן החלטות מקפחות.
מנגד, הטענה כנגד העסקת קרובי משפחה של הנתבעים בחברה לא נתקבלה שכן, בקצרה, התובע לא הביע את התנגדותו בזמן אמת להעסקת אותם קרובי משפחה, ואף ביתו של התובע הועסקה בחברה. כך גם לא התקבלה טענתו של התובע להפרת חובות של הנתבעים בשל העובדה שבמקביל לעיסוקם בחברה, עסקו גם במיזם אחר. כאמור לא עלה בידי התובע להוכיח כי אותו מיזם אחר, פגע בפעילותה של החברה. ביחס לערבוב בין נכסי החברה לנכסים הפרטיים, בית המשפט אומנם קבע כי הנתבעים פעלו, לכל הפחות ביחס לרכבי החברה, בעירוב בין רכוש החברה לרכושם. יחד עם זאת, נראה כי “הדבר אפיין אף את התנהלות התובע וכי בזמן אמת לא ראה התובע בהתנהלות זו כפגיעה בציפיותיו הלגיטימיות”.
סוגיה מעניינת שזכתה לביטוי בפסק הדין, מתייחסת למימון ההליכים המשפטיים. בית המשפט אומנם קבע שנהוג ומוקבל שהחברה תצורף לסכסוך בין בעלי המניות, בפרט שעה שבית המשפט עשוי לתת סעדים גם כנגד החברה, “יחד עם זאת, כאשר הבסיס לתביעה נעוץ בסכסוך בין בעלי המניות בחברה, כמו במקרה שלפניי, אין מקום לכך שהחברה, ולא בעלי המניות, היא שתממן את העלויות הכרוכות בהגנה מפני התביעה”. בשל כך, הורה בית המשפט לבעלי המניות הנתבעים להשיב לחברה את העלויות שהוציאה החברה בגין ניהול התביעה.
בכל הקשור לסעדים, בית המשפט הכיר באובדן האמון שנוצר בין הצדדים כמצדיק סעד של הפרדות, הגם שאובדן האמון לא נגרם עקב התנהלותו של צד אחד: “היינו, אין הכרח כי אובדן האמון ייגרם על-ידי הנתבע באופן שיוביל לקביעה כי הפגיעה באמון היא שמהווה קיפוח. די למעשה שבחברת מעטים אבד האמון על מנת להעניק סעד של היפרדות”.
כתוצאה מאובדן האמון, קבע בית המשפט כי הפתרון ההולם הוא באמצעות “הפרדות” באמצעות מנגנון ה- Buy Me Buy You (להלן: “במבי”) במסגרתו, הצד שמבקש את הפרדת הכוחות נוקב בהצעת מחיר עבור החברה כולה. לאחר מכן, הצד השני יכול לבחור האם למכור את מניותיו לפי המחיר שהוצע – או לחלופין לרכוש את מניות המציע לפי מחיר זה.
פירוט נרחב של מאבקי בעלי מניות/סכסוכי בעלי מניות/סכסוכי שותפים נזכר בספרם של עורכי הדין ערן שפינדל ויעל זכות “מאבק בעלי מניות עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית” (הוצאת בורסי, 2017).
