על פי רוב, סכסוך בין בעלי מניות (אשר לעיתים מכונה גם סכסוך בין שותפים) כולל ערב רק של טענות הדדיות אחד כלפי רעהו. השאלה הראשונה: האם יתכן שדי באקט בודד שנעשה כלפי בעל מניות כדי להוות משום קיפוח המיעוט כמפורט בסעיף 191 לחוק החברות? השאלה השניה והלא פחות מעניינת, האם יתכן שבתי המשפט יבחנו סדרה של אירועים ויפסקו שכל אחד מהאירועים בנפרד אינו מהווה משום קיפוח בעל מניות, אולם יחדיו יש בהם כדי להוות קיפוח? במילים אחרות, האם יש בעילת הקיפוח משום “עילה מצרפית”?
באשר לשאלה הראשונה: סעיף 191 לחוק החברות נוקט לשון, “התנהל ענין מעניניה של חברה […]”.
בעניין צנה בע”מ נ’ פולן בע”מ, קבע בית המשפט כדלקמן:
“… במשמעות של מעשה הקיפוח ולאו דווקא בכך שמוכחת שרשרת מתמשכת של פעולות נפרדות או של פעולות החוזרות על עצמן. כדי ללמוד על איך מתנהלים עניניה של חברה, יכול לעתים גם מקרה יחיד, אך בולט.” באשר
אם כן מלשון החוק ומפרשנות בתי המשפט די באקט בודד כדי להכיר בעילת קיפוח המיעוט בסכסוך בין בעלי מניות.
באשר לשאלה השניה: היותה של עילת הקיפוח משום “עילה מצרפית” נדונה על ידי בית המשפט בפסק הדין בעניין ברקי נ’ מאנע (משרד עורכי הדין שפינדל ושות’ ייצג בהליך).
באותו עניין, טען התובע, בתמצית, כי הנתבעים דחקו אותו מן החברה, הודיעו לו על הפסקת העסקתו בה, ומנעו ממנו מידע. בית המשפט פסק כי: באף אחת מהטענות, כשלעצמן, לא היה כדי להקים טענת קיפוח. עם זאת, בהצטברן, טענותיו של התובע שנמצאו מוצדקות כמפורט לעיל, מקימה לתובע עילה כזו.
מכאן, כי ייתכן מצב שבו כמה אירועים, הגם שאין בכל אחד מהם לבדו לבסס קיפוח לבדו, הרי בהצטרפם יחדיו, יבססו את עילת הקיפוח לבעל המניות. מכאן, כי בית המשפט יבחן את מכלול הטענות המועלות בפניו באופן מצרפי, תחת בחינת כל פעולה כעומדת לבדה.
לטעמנו רק בחינה “רוחבית” של אותם המעשים שהובילו את בעלי המניות המסוכסכים לבית המשפט, תקנה לבית המשפט את המידע הנדרש האם מדובר באירועים מקריים או בודדים אשר אינם מעידים על קיפוח בעלי מניות, או שמע, הצטברותם של אותם האירועים מלמד על קיפוח של בעל מניות.
עו”ד ערן שפינדל ועו”ד יעל זכות מחברים של הספר “מאבק בעלי מניות – עילת הקיפוח בחברה ציבורית ופרטית” (הוצאת בורסי).
